אפקט ברוטוס – מי יבגוד במי אם יישאר התיקו הפוליטי?

"הגם אתה ברוטוס?" היו מילותיו האחרונות של יוליוס קיסר על פי מחזהו הידוע של ויליאם שייקספיר. את אותה שורה פחות או יותר עלול לומר אחד משני המועמדים לראשות הממשלה לאחר הבחירות – אם הפעם, באופן נדיר, הסקרים באמת חוזים את תוצאות הבחירות.

פוליטיקה הוגדרה בעבר כ"אומנות האפשר", ובניגוד לדעה הרווחת, הפוליטיקאים הישראליים מעוניינים מאד לעמוד בהתחייבויותיהם לבוחר, אך שיטת הבחירות הקואליציונית, והתמונה החדשה המתבהרת בכל פעם שמתפרסמות תוצאות האמת – לא מאפשרת לרבים מהם גם לשרוד פוליטית וגם לדבוק בהבטחות, וכמו שאמר השר המנוח ארליך: "זה נכון שהבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים…".

הסוקרים בערוצים השונים המליכו לא פעם ראשי ממשלה בערב והספידו אותם בבוקר, אך אם נצייר בדמיוננו תרחיש סביר בהחלט, שלפיו, שוב, אין לאף גוש רוב של 61 כנסת ללא ליברמן – והיות והאקספרימנט ההתאבדותי של הכנסת כבר מוצה, ואיש מחברי הכנסת לא ירצה לחזור עליו – נותרה במקרה כזה כמעט רק אופציה אחת: חיסול פוליטי קר, תוך אמירות מאחדות של "מצב חירום" ו"טובת המדינה", עכשיו נותר לתהות מי יהיה הקורבן.

תרחיש ראשון: בגידה כפולה בבוחר
לרוב יותר קל לבגוד בבוחרים מאשר בפוליטיקאים, בשל זכרונו הקצר של הציבור. כך עשוי להיווצר מצב, שבו החרדים יעדיפו ממשלת ימין שיש להם בה השפעה רבה, ויתפשרו בדרישותיהם לגבי חוק הגיוס ואף יקלו בהקשרים של גיור וברית הזוגיות. מנגד, ליברמן יפר את התחייבותו לבוחר שלא לשבת עם החרדים בטענה שהם "התפשרו באופן היסטורי". יש לזכור שליברמן כבר ישב קדנציות רבות עם אותן מפלגות שאותן הוא "מחרים", כך שהדבר לא יהווה חציית קו משמעותית מבחינתו. כך עשויה לקום ממשלת ימין צרה, על בסיס הליכוד בראשות נתניהו, ליברמן, חרדים והימין החדש, שאף תפעל לקידום חליפת החסינות של נתניהו ולפיכך הסיכויים לתרחיש זה סבירים בהחלט.

תרחיש שני: לזרוק את גנץ מתחת לאוטובוס
ההכלאה הבלתי אפשרית בין ראשי כחול-לבן עלולה להיסדק בשעת מבחן נוספת. חלק קטן מכחול-לבן בנוי ממפלגת תל"ם בראשות יעלון. יעלון אמנם לא צפוי להפר התחייבותו לשבת עם נתניהו, אבל יתר חבריו, אנשי ליכוד ממטה נתניהו בעבר, אשר תמיכתם בארץ ישראל השלמה אינה מוטלת בספק, יכולים להפתיע ולערוק, מה שלא עשו בסיבוב הקודם. אם נתניהו יקבל את הזכות להרכבת הממשלה הם יכולים להציב אולטימטום פשוט מיד אחרי הבחירות: או שיושבים למו"מ רציני עם נתניהו לממשלת אחדות – או שאנחנו פורשים (כתרגיל סתיו שפיר). במצב זה, די בשלושה חברים מסיעתו של יעלון כדי לשבור שוויון ויחד עם הליכוד, הדתיים, הימין החדש והחרדים לייצב ממשלת ימין לאומית – גם בלי טובות מליברמן. גם הסבירות לתרחיש זה כלל לא נמוכה.

תרחיש שלישי: בכירים בליכוד עושים פוטש
לא סתם חושש נתניהו מהשר לשעבר גדעון סער. אם נתניהו שוב ייכשל בניסיון להרכבת ממשלה, סער הוא הוא 'תרחיש ברוטוס'. סער, בעל ההשפעה הרבה במרכז הליכוד, ומי שמסתמן כמועמד הפופולארי לרשת את נתניהו – עשוי בתרחיש כזה לאגד סביבו קבוצה של חברי כנסת "שאכפת להם", ולומר שמדובר ב"שעה גורלית", אולי אפילו להיתלות בכתבי האישום שבדרך – ולחבור לממשלת אחדות מרכז שתורכב מליברמן, כחול לבן, חרדים והעבודה-גשר. מי יעמוד בראשות ממשלה זו? ככל הנראה סער יתחיל ראשון במסגרת רוטציה כפרס על שהעז להסתכן בהתאבדות פוליטית ולדחוף את נתניהו אל התהום. הסבירות לתרחיש כזה כלל לא נמוכה במקרה של תיקו משתק.

תרחיש רביעי: רוטציה עם גנץ בלי לפיד וליברמן
הפעם הקושרים מגיעים משורות כחול לבן, ומקריבים לעולה את יאיר לפיד, שאולי הוא טוב בדרך לבחירות, אך נחשב כמוקש לאחריהן.
במסגרת תרחיש זה אמורים שלושת הרמטכ"לים להקריב את הש"ג מ"במחנה" שנחשב "סדין אדום" לחרדים וכן את ההתחייבות שלא לשבת עם נתניהו באותה ממשלה, בטוענה כי נתניהו יעביר לגנץ את השלטון בתוך שנתיים ותקופת מעבר היא "צורך השעה". במסגרת תרחיש זה מוקמת ממשלת אחדות ימין מרכז, שאליה יכול להסתפח באופן טבעי המרכז הפוליטי – מהעבודה ועד הימין החדש.
בכל אחד מהתסריטים שפורטו לעיל יש הפרות התחייבויות, בגידה ושקרים. אם דברים שכאלו היו לא אפשריים בפוליטיקה, היא לא הייתה תכנית המציאות האהודה ביותר על הציבור בישראל. כולנו יודעים שהמציאות עולה על כל דמיון, ונותר רק לחכות ולראות מה יוליד יום.

אהוד ברק – דמוקרט נולד או מאחז עיניים נשאר?

"דמוקרטיה היא הטובה ביותר מבין שיטות הממשל שכולן גרועות", אמר צ'רצ'יל במשפט חכם ואלמותי, אבל בכלל לא בטוח שהוא התכוון לסוג הדמוקרטיה המופקרת הנהוגה כיום בישראל.

רפובליקת בננות? תמונה מויקיפדיה

בישראל כבר קיים נוהל: בסיומה של כל מערכת בחירות מתחיל דיון מחודש על שיטת הממשל, ועל הדרכים לעקם ולשפץ אותה, כך שתתאים לריצוי כלל השותפות הקואליציוניות על דרישותיהן הדרקוניות.
אין מספיק תיקים כדי לשדרג תנאי שכר של כמה חברי כנסת? אל דאגה – נמציא משרדים חדש, עם שמות יפים אך ללא סמכויות או ערך – והבעיה נפתרה.
מהרגע להרגע, כל עקרונות הממשל הופכים לפלסטלינה – ורצון האזרח נרמס בראש חוצות
אך בכך לא די, לאורך כל קדנציה, נשמעים איומים להקדמת הבחירות כדי למנוע אפשרות שהאופוזיציה תתנהל לפי תכנון ארוך טווח – ואכן מממשים את האיום הזה לפי נוחות פוליטית: 'חוק ישראל היום' מאיים לסתום את שופרו של ראש הממשלה? יוצאים לבחירות כדי לכפות על השותפות הקואליציוניות החדשות לטרפדו.
למעשה אין זו כלל שיטת ממשל, אלא הפקרות לשמה.
כישלונו האחרון של נתניהו להרכיב ממשלה, חשף אותנו לסכנה קשה שעדיין לא התממשה: השינוי החוקתי שהוא ניסה להכניס בין לילה – ביטול סמכות בתי המשפט לפקח על סבירות ומידתיות החלטות הממשלה והכנסת – היה שומט את הקרקע מתחת לדמוקרטיה הישראלית בכללותה.
נתעלם רגע מהויכוח האם השינויים האלה הם לטובה או לרעה. דעתי ברורה ואתם יכולים לחלוק עליה, אך אי אפשר לחלוק על הנקודה שבישראל כבר אין שיטת ממשל אמיתית. רוב זעום יכול לשנות הכל מהיום למחר.
לשם כך אנחנו צריכים חוקה.
חוקה אינה פיסת נייר
חוקה אינה פיסת נייר

מי שהעלה לאחרונה, כחלק ממסע הבחירות שלו, את ההתחייבות לחוקה בישראל הוא אהוד ברק. צחוק הגורל. הרי ברק הוא ראש המזלזלים ביציבות שיטת הממשל. ברק הוא שיזם ותמך בשינוי החוק שאפשר לו בשעתו להגדיל את ממשלתו וממשלת נתניהו שהיה שותף בה ולכן אינני יודע בדיוק למה מתכוון ברק כשהוא אומר שהוא מתחייב לחוקק חוקה. אני יכול רק לומר מה מחייבת חוקה אמיתית.
חוקה מחייבת יציבות בכל הנוגע לאפשרות לשנותה. כל הליך שינוי חוקתי אמור להיות מורכב ומוגבל הן מבחינת רוב והן מבחינת זמן. כל שינוי כזה חייב להיות מותנה בדיון ציבורי מקדים ומעמיק. חוקה לא משנים בן לילה תוך אדישות לעמדות הציבור.

הכנסת הוכיחה כבר יותר מדי פעמים שגיוס רוב לשינוי חוקי היסוד מהיום למחר אינו קשה וחבריה לא רואים שום פגם לעשות כן – פשוט תוך הפעלת משמעת קואליציונית. היעדר המגבלות פשוט זועק לשמיים.
לאחר שבדקתי את העניין הגעתי למסקנה כי מוטב לאמץ במסגרת חוקת ישראל כלל לפיו הכנסת המכהנת לא תוכל לשנותה, אלא אך ורק להציע, ברוב של 61 חברי כנסת, להביא הצעה לשינוי חוקה להצבעה בכנסת שתבוא אחריה, ורק זו תוכל לקבלו.
כך ישמשו הבחירות כמעין משאל עם על כלל הצעות שינויי החוקה העומדות על הפרק, והכנסת שתיבחר תוכל לבחור אם לאמצן או לדחותן. אין יותר שינוי בין לילה ללא דיון ציבורי למטרות שוחד פוליטי או חסינות לחוקים מופרכים על ידי תוספת המילה "יסוד".
חוקה היא המנגנון היחיד שיוכל לשמור על מדינת ישראל דמוקרטית וכביתו של העם היהודי. ואם כוונת אהוד ברק היא אחרת – הרי שאין לראות בו אלא כמאחז עיניים.

אהוד ברק – מאחז עינים או דמוקרט? צילם: עדי כהן צדק

"משחק הכיסאות הקטלני" עבר מימין לשמאל

תוצאת הבחירות הקרבות עלולה להיות מוכרעת שוב בגלל מפלגה או שתיים שלא יעברו את אחוז החסימה, אך הפעם מהמרכז-שמאל.

בעוד שהימין, כך נראה, מצליח לסדר את השורות, ולהעניק לבוחר מגוון מפלגות מבודלות – במרכז-שמאל, משחק הכיסאות הופך לאכזרי, ועלול להסתיים בהפסד של 4 מנדטים – כפי שקרה בבחירות הקודמות לימין, המנדטים שחסרו להקמת ממשלה.
בגוש הימין נותר הליכוד בראשות נתניהו במלוא חוזקו – תוך שהוא פונה למרכז השמרני-מסורתי, ואל גרעין מצביעי רק מח"ל. הימין הדתי-מתנחלי מגבש מחנה משל עצמו, תוך התנערות מהנטל האלקטוראלי והאנטי-קואליציוני של 'עוצמה יהודית' שהחיבור עמה קשה לבליעה לבוחרים ופוגע בגוש כולו.

אל הציבור הימני-חילוני, המעוניין בכלכלה חופשית וקצת יותר קידמה – תפנה מפלגה משותפת, כך נראה – בהנהגת בנט ופייגלין. העניין כמעט סגור, והצטרפותה של איילת שקד לאיחוד זה, אם תקרה – תחזקם, אך כנראה על חשבון מפלגות הגוש ולפיכך לא תוסיף מנדטים לגוש הימין.

מעבר לליברמן, מחנה הימין איבד נכס משמעותי ביותר – מפלגת 'כולנו' המנוחה. כחלון שחילק מתנות כספיות מאוצר המדינה למאות אלפים, כבר לא ישמש סוג של "ללכת עם ולהרגיש בלי ביבי". כך יתפזרו קולות מצביעיו – ברובם דור שני לעדות המזרח מהפריפריה – בין הגושים. מצביעים אלה, להערכתי, יעדיפו פתרון שמרני-חילוני שיוביל לממשלה ללא כפייה דתית כמו שמציעים ליברמן וכחול-לבן אך צפויה גם נטייה למפלגה חברתית בראשות עמיר פרץ, אם תוקם כזו.

מנגד, כניסתו של ברק לזירה יוצרת סיכון רב, לצד יתרונות גדולים לגוש המרכז-שמאל. מצד אחד, ברק, אם ירוץ לבד (או בכלל) עלול להיות המועמד שיישאר ללא כיסא במשחק הכיסאות הפעם. במקרה שכזה, ייתכן מאד שיוריד יחד איתו ביגון שאולה גם את מרצ, שבקושי שרדה את הבחירות האחרונות. כזכור מרצ ניצלה רק בזכות חצי מנדט מהמגזר הערבי – תוך שהיא חולפת על פני "הימין החדש" שחסרו לו קצת יותר מאלף קולות כדי לעבור את אחוז החסימה ו"זהות" שחסרו לה פחות מעשרים אלף.

מנגד, כניסתו של ברק ממצבת את גנץ כאיש מרכז מתון. הכיצד? המתקפות הבוטות והמשקל הציבורי של ברק מחייבות את נתניהו לפצל אש. בכל פעם שברק תוקף אישית, או מעלה רעיונות רדיקליים כמו ביטול גיוס החובה – נתניהו נאלץ להגיב. שני הצדדים מקיזים זה את דמו של זה, וגנץ מרוויח מן ההפקר פעמיים. רווח ראשון: אלוף השתיקות לא צריך שוב לומר דבר כדי לקחת את הקופה. רווח שני: קרב התרנגולים בין ברק לנתניהו (תרגיל "תסתכל לי בעיניים" מבית מדרשו של איציק מרדכי) מותיר את גנץ מחוץ לאש – וכך מ"שמאלן" הוא הופך למועמד מרכז לגיטימי.

רבים בשמאל-מרכז מפנטזים על איחוד שלא יקרה לעולם בין פרץ לברק. לפרץ אין שום אינטרס להוסיף לעצמו גיבנת אשכנזית מתנשאת בדמות ברק – מעבר לתיעוב האישי הרב בין השניים. להיפך, מגעיו של פרץ לאיחוד עם אורלי לוי ועדינה בר-שלום (בתו של הרב עובדיה), עשויים לגבש בפעם הראשונה מפלגת שמאל-מרכז מזרחית, עם קריצה למסורת, שגם תעבור את אחוז החסימה – וגם תגדיל את הגוש מקולות שתסחוב מהליכוד, ש"ס ומ'כולנו' עליה השלום.
'כחול לבן' לא רוצה ולא צריכה את ברק – ולכן נותרה לו אופציה הגיונית אחת בלבד – ריצה משותפת, אפילו כבלוק טכני, עם מרצ – למניעת התרסקות משותפת.

אך האם במרצ יסכימו לוותר על הצדקנות המפורסמת? והאם ברק יוותר מראש על חלומו לזכות בראשות הממשלה, ויסכים לשחק מראש תפקיד של שחקן משנה בהצגה שנועדה להכתיר את בני גנץ? לדעתי, למרות הריאל-פוליטיק בו ניחנים גם ברק וגם ניצן הורוביץ – האיחוד המתבקש לא יקרה – ולאחר הבחירות אנו עשויים לחזות שוב במשחקי האשמות בשמאל-מרכז – כאשר לפחות אחת משתי המפלגות הללו לא תעבור את אחוז החסימה.

בחירה פוליטית במשפך תודעה וקמפיין "גוואלד" – סיכום בחירות מרץ 2019

לאחר שהתבררו תוצאות אמת של מערכת הבחירות במרץ 2019 הסתבר בפעם המי יודע כמה שכל מערכת הבחירות היא הכנה לשלושת הימים האחרונים, בהם מתבצעת הסטה דראסטית שיכולה להגיע לאחוזים רבים.

לפני מספר שנים העליתי את התזה של בחירה פוליטית במשפך התודעה. הרעיון אומר שאנשים מתחילים את הבחירות כאשר יש להם לא מעט אפשרויות, כשאז הבחירה מתחילה להתבצע ככל שמתקרבים לבחירות, ובאמצעות שיטת אלימינציה.

ככלל, הבוחר מגיע לשלושת הימים האחרונים של הבחירות עם 2-3 בחירות אפשריות, כאשר הבחירה השקופה בסקר הבחירות האחרון לפני ימים אלה היא "מה שהוא רוצה אם לא היה שיקול טקטי" אבל בקלפי עצמה הבוחר משכלל שיקולים נוספים ובפרט שיקולים טקטיים.

לדוגמא: שבוע לפני הבחירות בוחר ימין ליברלי התלבט בין הליכוד, זהות והימין החדש. ללא שיקולים טקטיים של הקלפי עצמה – הבוחר היה נותן לליכוד 31 מנדטים ולימין החדש וזהות שישה מנדטים כל אחת, אבל קמפיין הרגע האחרון של הליכוד, המכונה בפי התקשורת והפוליטיקאים "קמפיין גוואלד" היה מוצלח, ונציין שאותו המצב התרחש גם בצד השני של המפה כאשר כחולבן לקחו את הקולות של העבודה, מרצ וגשר.

אבל אני רוצה לתת פה זוית אחרת: אולי קמפיין הגוואלד היה מוצלח כי קמפיין זהות והימין החדש למנוע אותו היה כושל?

בכל מערכת בחירות, בעיקר בישראל, כל מפלגה מנסה לקבל כמה שיותר קולות, ולכן זה יהיה רק מתבקש שקמפיין רגע אחרון של המועמדים לניצחון יהיה "המפלגה הגדולה זה השיקול המרכזי". במידה וקמפיין כזה צפוי – היינו צריכים לראות את השותפות לגוש בונות קמפיין אידיאולוגי רעיוני אשר מונע אפשרות מעבר כזו, וכמו כן מייצרת תחושת דחיפות נגדית.

גשר, הימין החדש וזהות, שלושתן כשלו באותו המקום – דווקא בימים הסמוכים לבחירות הם בחרו לשדר לציבור הבורחים כמה הם חזקים ומשפיעים. שידרו יוהרה וזחיחות במקום תחושת חשיבות עליונה להצבעה – ולפיכך הבוחרים הפוטנציאליים עברו להצביע לליכוד/כחולבן – הם פשוט הבינו שיהיה מישהו אחר שיצביע לזהות/ימין החדש/גשר וזה לא חייב להיות הם, ואין חשיבות כל כך גדולה לגודל המפלגה.

אל מול כישלון כזה, התוצאה של מעבר תמיכה בימים האחרונים למפלגות הגדולות היה צפוי.

לעומתן, מפלגת העבודה ואיחוד הימין ובפרט סמוטריץ, שידרו תחושת דחיפות וחשיבות להצבעה, תוך שהם מזכירים פעם אחר פעם את אחוז החסימה – מעשה חשוב וחכם שהצליח להעביר אותם מעבר לאחוז החסימה.

סקר מאגר מוחות 14.3 – הליכוד מתרסק עבור גוש הימין?!?

סקר מאגר מוחות (לעיון בתוצאות לחץ כאן) מציג אבסורד רציני ביותר: הליכוד מתרסק ומפסיד בבחירות ב-8-9 מנדטים לכחול לבן אך המנדטים הולכים רובם ל"גוש הימין" אשר לכאורה מנצח את הבחירות.
לכאורה בלבד, מאחר ומלבד מפלגות הימין הדתי (איחוד הימין – הימין החדש – וזהות – ) יתר המפלגות המשוייכות ל"ימין" אינן באמת מפלגות נאמנות, אלא מרכז חברתי/סקטוריאליות (ש"ס, יהדות התורה, כחלון, ליברמן, גשר) אשר אמנם נוטות לימין אבל לא ידועות בנאמנות גדולה, אלא לשולחיהם (ואני אומר זאת לטובתן).

התוצאות ביחס לתוצאות מכוני סקרים אחרים שונות לחלוטין. לא רוצה כרגע לומר מי צודק, אני מעדיף לראות עוד סקרים. אני כן יכול לומר כי ביחס למכון מדגם אשר ביצע סקר באותו המועד (לכתבה על התוצאות לחץ כאן), הנתונים הגולמיים של מאגר מוחות אמנם לא מפורטים (אחוז ללא נקודה עשרונית) אבל כוללים אחוז מתלבטים הרבה יותר סביר (14% לעומת 4.5% אצל מדגם); מאגר מוחות גם מפרט תוצאות בקרב מצביעים שבוודאות יגיעו להצביע (כ-58% מהמצביעים) שם מצב הליכוד עוד בכלל בכי מר, דבר אשר מסביר את רצון הליכוד לקמפיין "גוואלד" בטחוני למרות שהקמפיין הזה די מגוחך לאור העובדה שמול הליכוד מתמודדים שלושה רמטכ"לים, אשר החולשה שלהם בניגוד לבוז'י הרצוג לפני 5 שנים היא בכלל בתחום הכלכלי והמדיני.

להערכתי אם הליכוד ימשיך בקו הזה, יכול להיות שדווקא מאגר מוחות יהא הסוקר אשר יהפוך לנביא הלאומי.

להלן התוצאות

סקר מדגם 14.3 – זהות מכרסמת בימין החדש

תוצאות סקר מדגם ידיעות אחרות (לעיון בדיווח לחץ כאן) מלמדות כי מכון מדגם השלים עם העובדה שמפלגת זהות מתחזקת משבוע לשבוע ועוברת את אחוז החסימה.
מדובר בעובדה שהופכת ונהיית קשוחה. זהות מכרסמת לאט לאט בעיקר בימין החדש שהולכים ונחלשים, אך גם באיחוד הימין ובכחול לבן, אשר מאבדת גובה משבוע לשבוע.

הערה לעניין כחול לבן – בין מדגם לבין מאגר מוחות יש הבדלים מהותיים ביותר לגבי תוצאות הסקרים, הן הגולמיים והן לאחר התערבות ופרשנות הסוקרים של המתלבטים. במסגרת תוצאות מאגר מוחות מאותו המועד, הליכוד הוא דווקא זה שמתרסק. את הניתוח לסקר מאגר מוחות ניתן לקרוא כאן.

לעניין הליכוד – גם אצל מדגם הליכוד נחלש בשבוע שעבר, אך מדובר בתוצאה שאין בה קריאת מגמה אלא במרחב טעות הסקירה.

כחלון "מתאושש" בסקר מדגם ועובר את אחוז החסימה, חוזר לרמות גולמיות של 3.3-3.5%. כדאי לעקוב אחרי תוצאות של כחלון בסקרים נוספים ולמצע כדי להעריך איפה הוא נמצא.

להלן התוצאות

סקר מכון מדגם 10.3 – כחלון מקבל הטבת ספק, פייגלין מופלה לרעה

דרוש: עיתונאי חוקר שיבדוק האם הקשרים העסקיים של מדגם משפיעים על דיווחי הבחירות; על פי מידע שהתקבל אצל הח"מ מדגם מספקים שירותי סקרים עבור משה כחלון

בסקר מכון מדגם אשר נערך עבור ידיעות אחרות (לעיון בסקר לחצו כאן) יש נתונים מוזרים וצריך להמשיך לעקוב אחרי סקרי מדגם כדי ללמוד מה המגמה פה

מסקנות מתוצאות הסקר
1. נתחיל מנתון המתלבטים. 4.7% מתלבטים. הנתון לדעתי לא סביר. אצל כל הסוקרים האחרים למעט בסקרי מדגם נתון המתלבטים הינו 15% ומעלה. איך זה בדיוק שמדגם שואלים בדיוק את האנשים שיודעים מה להשיב? אם אתם שואלים אותי זה לא נראה טוב.

2. לפי מידע שהתקבל אצלי, מדגם מבצעים סקרים עבור כחלון במהלך הבחירות הנוכחיות. מדגם חייבים לחשוף את ניגודי העניינים שלהם כי בסקר הזה לראשונה כחלון ירד עמוק מתחת לאחוז החסימה.
אציין כי עד הסקר הזה כחלון עמד על הגבול, בשיעור של 3.3-3.5 אחוזים בנתונים הגולמיים. אני לא רואה סיבה מיוחדת לתת לכחלון שנמצא בפירוש במגמת היחלשות הטבת ספק, אבל נמשיך לעקוב ונדע האם יש פה הושטת יד של הסוקרים, או מגמה של התרסקות שכחלון לא יוכל להתאושש ממנה.
המסקנה שלי היא כזו – אם יתחילו לדווח שכחלון לא עובר את אחוז החסימה – הוא מתרסק ולא מתאושש.

אני רוצה לציין כי על פי מידע שקיבלתי, מדגם סוקרים לכחלון בבחירות האלה. כדאי מאוד לבדוק את היקפי הסקירה מאחר ולא בהכרח שכל מכון סקרים היה נותן "הטבת ספק" כזו של 0.45% למי שמקבל 2.9%. עם זאת לאור נתוני העבר אני מבין את שיקול המכון ועדיין ראוי לשאול מה היקף ניגוד העניינים.

3. פייגלין וזהות ממשיכים במגמת התחזקות. סקר שנערך 30 ימים לפני הבחירות ומראה 3.1% בנתונים גולמיים ביחד עם מגמת ההתחזקות – מלמד באופן חד משמעי כי הוא יעבור את אחוז החסימה. כל מי שאומר אחרת פשוט מנסה לעשות מניפולציה לבוחרים.

4. לגבי התוצאות "למעלה" בין הליכוד לכחול לבן אני רוצה לראות עוד סקרים כדי להסיק מסקנות.

להלן תוצאות הסקר

5.3.2019 סקר קמיל פוקס לחדשות 13

ניתוח הנתונים בסקר קמיל פוקס מלמד מספר מסקנות משמעותיות ביותר:

1. כחלון מתחת לאחוז החסימה. הסוקר הוסיף לכחלון קולות מהמתלבטים למרות שהוא במגמת ירידה מובהקת. לדעתי זו החלטה לא סבירה.

2. בסיס ההצבעה של מרצ גבוה מבסיס ההצבעה של העבודה. בקרב יהודים שתי המפלגות מקבלות 4%, אך בקרב ערבים מרצ מקבלת 8% והעבודה רק 4%. מסיבה זו מרץ עומדת על בסיס הצבעה של 6 מנדטים והעבודה 4 מנדטים.

3. בסיס ההצבעה לכחולבן של גנץ-לפיד גבוה מאוד. מעל 29%. הסוקר הקצה למפלגה 6 מנדטים נוספים בלבד. המשמעות אינה נוגעת אך ורק לכחולבן, אלא גם למפלגת העבודה, אשר הולכת ונחלשת ועשויה למצוא עצמה בנסיבות מסוימות מתחת לאחוז החסימה.

4. הודעת היועמ"ש לא השפיעה כמעט בכלל על ההצבעה. הליכוד לא נחלש, אך לעומת זאת בסיס ההצבעה לגנץ לפיד עלה משמעותית.

לקובץ התוצאות לחצו כאן

תוצאות הסקר בטבלת האקסל:

ניתן לראות בגרף המצורף כי כחלון מתחת לאחוז החסימה בתוצאות הגולמיות.

ניתן לראות את תוספות המנדטים שהקצו הסוקרים. אין שום היגיון בתוספת ההקצאה לכחלון, בעיקר נוכח מגמת הירידה המתמשכת שהוא מצוי בה.

ולהן התוצאות השקופות – תוצאות הסקר בתוספת הקצאות הסוקרים.

מתחת לקליפות הסקרים – הרקע

מתחת לקליפות הסקרים החל לאחר מאבקי כנגד מכוני הסקרים, בדרישה לחשיפה רחבה של נתוני הבסיס עליהם מתבססים הסקרים המתפרסמים בתקשורת.
לאחר הצלחה ושתי ניצחונות משפטיים בפני יו"ר ועדת הבחירות, אתר זה שימש כדי לחשוף לציבור הרחב את התוצאות השקופות.

לבקשות עוקבים, החלטתי להרחיב את פעילות האתר לפרשנות עומק פוליטית, כל זאת במטרה להאיר זוויות שלעיתים נותרות חשוכות וכמו כן להציג משתנים שיכולים להשפיע על המערכת הפוליטית

חץ-דוד עוזר, עו"ד
עורך ובעלי האתר