ימיה הגדולים של הדמוקרטיה הישראלית

תקראו לזה מזל, צירוף מקרים או נס – בסופו של יום הדמוקרטיה הישראלית הצליחה לנווט את העם בישראל בבטחה, לצלוח ניסיון הפיכה רודנית-דתית, לשמור על שלטון החוק ולשנות עמדות ציבוריות בצורה משמעותית, הכל תוך כדי הגברת אמון הציבור בשיטת המשטר.

לטעמי, אלו ימים יפים מאוד לדמוקרטיה הישראלית. ברור שצריך להסיק מסקנות ולמנוע הישנות של שלטון מתעתע, מושחת וחולני כפי שנוהל כאן בשנים האחרונות ואדון בהן כאן, אבל אני רוצה בטור זה לקעקע את הדיבור המגוחך המבקר את הצדדים במערכת הפוליטית על כך שלא התפשטו מעקרונותיהם וערכיהם. לכל הצדדים, כולל לנתניהו וחברי ה"בלוק".

דמוקרטיה – שיטה להכרעת מחלוקות ללא אלימות
וינסטון צ'רצ'יל אמר בעבר כי "הדמוקרטיה היא שיטת המשטר הגרועה ביותר הקיימת, מלבד כל יתר שיטות המשטר שנוסו עד היום". הדמוקרטיה היא שיטה פוליטית במסגרתה במקום למנות שלטון רודני המתבסס על הפעלת כח למטרות כפיית עמדותיו על העם ובמקרה של רודנות דתית משולבת גם שטיפת מח, נעשה ניסיון להגיע להסכמות מרצון של הנשלטים, תוך שמירה על זכויותיהם להשתתף בקביעת אורח חייהם, ואיסור על הרוב לפגוע במיעוט תוך החלת עקרונות של שוויון בפני החוק ואיסור הפלייה.

השיטה הישראלית היא אמנם שיטה שמעודדת שבטיות ולפיכך מפלגת את הציבור, ובתוכה טבוע רצון של כל שבט, המיוצג על ידי מפלגה, להפר את השוויון ובכך לשדוד את הקופה עבור חבריו, אבל דווקא מהסיבה הזו, היא גם מאפשרת ביטוי עצמי ושבטי, כמו גם מעודדת השתתפות בממשל – לא תשתתף – תפסיד. כמו כל שיטה, יש לה יתרונות וחסרונות. אני לא יכול לומר שאני חסיד שלה ולא חושב שצריך להכניס בה שינויים, אבל צריך להסתכל נכוחה גם על יתרונותיה.

בואו נראה מה היה לנו כאן: מערכת בחירות שבה נתניהו, שטען שהוא לא רוצה חסינות,

נתניהו בראשון עם קרן מרציאנו בערוץ 12. צילום מסך מיוטיוב
התמודד מול כחולבן שרק קמה בראשות בני גנץ, גנרל חסר ניסיון פוליטי, שהסרטון בחירות הראשון שלו היה ספירת גופות בעזה ברוטציה עם יאיר לפיד הזוכה לקיתונות של שנאה ממספר שבטים במדינה, וכתוצאה מחוסר ניסיונו של גנץ הוא הצטייר כבובה חסרת הבנה ולא ממש אפוי או מתאים לכהן כראש ממשלה. התוצאה בסיום הבחירות הללו היה שלנתניהו ותומכיו יש בדיוק 60 מנדטים. היו חסרים פחות מ-2,000 קולות על מנת שבנט היה נכנס, אבל זה לא קרה. אם נפרש את התוצאות הללו, נאמר שהציבור לא נתן לנתניהו אפשרות להרכיב ממשלה המאפשרת לו להקים רודנות דתית כפי שהיא ניסה לעשות עם שותפיו. הניסיון הזה, לחוקק חוקים ששמים את חברי הממשלה מעל החוק, מאפשר להם לקבל שוחד ולבצע עבירות פליליות, לגנוב, ולצאת למלחמות ללא צורך באישור הכנסת וללא פיקוח בית משפט – הוא ניסיון הפיכה מכוער ובוטה שכשל מאחר ואביגדור ליברמן, אשר "נספר" כשותף אוטומטי בימין התנגד לה, מאחר והוא מייצג את העולים מברה"מ אשר נחשבים על ידי הקבוצות הדתיות כ"יהודים מזוייפים" ולפיכך המשמעות של הפיכה כאמור היא ראשו על מקל. נתניהו פשוט לא מצא רוב להפיכה כזו. ביהירותו הרבה, נתניהו הלך לבחירות נוספות ולא נתן לבני גנץ אפילו את האפשרות להיכשל בהרכבת ממשלה בסיום אותה מערכת בחירות. למען האמת – טוב שחסך לכולנו את הזמן.

רוצים לקבל עדכונים בוווטסאפ כאשר יוצא טור חדש? לחצו כאן, הצטרפו לקבוצה ויישלחו אליכם עדכונים. הקבוצה אינה פתוחה כך שנשלח עדכון רק כאשר עולה טור חדש. צריכים שוב את הקישור? בבקשה

במערכת הבחירות השניה, נתניהו התמודד תוך שהוא מכחיש את ניסיון ההפיכה שביצע, ודרש שלא יתקיים שימוע בתיקיו הפליליים עד אחרי הבחירות, תוך שהוא ממשיך לטעון כי "לא יהיה כלום כי אין כלום" וכי "בשימוע התיקים האלה ייסגרו בצ'יק", מולו, עמד בני גנץ, בקמפיין הרבה יותר יציב, ולמרות שהתחייב ללפיד לרוטציה, לפיד כבר לא הופיע בשלטי החוצות. גנץ הפעם דחה את הפרובוקציות העלובות ובחר בקו ממלכתי, ענייני ונקי תוך שהוא מקפיד לא להביע דעה בשום דבר ולהישען לחלוטין על אופיו הנוח. לאט לאט הוא בנה לעצמו דמות מנהיגותית במהלך הבחירות האלה, בהם התוצאה התהפכה: מניצחון במנדט לליכוד בבחירות הראשונות, לניצחון במנדט לכחולבן בבחירות השניות. מתמיכה של 60 חברי כנסת בהפיכה רודנית-דתית בראשות נתניהו, לתמיכה של 55 חברי כנסת, שהפכו בהמשך ל"בלוק הרודני-חרדי-דתי".
באותו הזמן, כתוצאה מאיחוד מפלגות של ערביי ישראל, עלה אחוז ההצבעה שלהם מ-49% בבחירות הראשונות לכמעט 60% בבחירות השניות, ואחוז ההצבעה הכללי עלה במערכת הבחירות השניה, או במילים אחרות – אמון הציבור בשיטה הפוליטית הישראלית עלה.

נתניהו בכיס שלנו, ולא אנחנו בכיס שלו
לאחר הבחירות השניות ועל מנת למנוע מצב שבו החרדים או הדתיים-לאומיים יקימו ממשלה עם גנץ, הקים נתניהו את "הבלוק". הבלוק נשען על שילוב אינטרסים עברייניים של שלוש מפלגות שהעומדים בראשם עומדים בפני כתב אישום – דרעי מש"ס, נתניהו בליכוד וליצמן ביהדות התורה, בצירוף מפלגה נוספת שכל יהבה הוא לספח קרקעות ביהודה ושומרון, או כפי שהמהלך הזה נקרא בעגת המשפט הבינלאומי – לגנוב, ולצאת למלחמות דת, כאשר בין כלל המפלגות יש הסכמה כי יש רק אדם אחד שיכול להוביל למדינה שתאפשר את החלום של כולם: רודנות דתית בראשות נתניהו.
הטיב לבטא זאת חבר הכנסת משה גפני מ'יהדות התורה' כשאמר "לא אנחנו בכיס של נתניהו, אלא הוא בכיס שלנו". זהו חיבור אינטרסים, מושחת ומעוות מוסרית, אבל ללא ספק אמיתי.

ח"כ משה גפני – "לא אנחנו בכיס שלו, אלא נתניהו בכיס שלנו"; תמונה מויקיפדיה

מנגד, עמד גוש שמאל חדש שמובל על ידי עמיר פרץ, אשר קורא לשיתוף פעולה יהודי-ערבי עם המפלגה המשותפת של ערביי ישראל, גוש ששולל לחלוטין את נתניהו הן בגלל התיקים הפלילים אך גם ובעיקר רעיונית, בהיותו מסית נגד ערביי ישראל, מייצג את גישת ה"עליונות היהודית" ומתנגד לכל הסדר שלום אזורי או בכלל.

כחולבן הציעו דרך ביניים במסגרתה הם מסכימים שלא לפסול את נתניהו באופן אישי, אבל לא לאפשר לו לכהן כראש ממשלה כאשר עננה פלילית מעל ראשו. בני גנץ, כנאיבי חרוץ, הלך פעם אחר פעם כילד טוב ירושלים לפגישות שתוצאתן ידועה מראש, ולאחריהן הוציא הודעות ונאם נאומים מפייסים, כאשר מנגד נתניהו ושותפיו מסיתים, מעליבים ומטיחים בוץ לכל עבר. עלוב במיוחד היה הטיעון של נתניהו וחברי ה"בלוק" על כך שכחולבן "מחרימים" ובאותו הזמן נמנעו מפגישות פומביות עם בני גנץ ונציגי כחולבן, כדי חס וחלילה לא "להתפתות".

וליברמן? הוא בין הפטיש לסדן – בין נאמנותו לימין באמונה הגזענית כלפי ערבים לבין חוסר יכולתו להסכים לרודנות דתית שבה "יהודי מזוייף" כמוהו יהיה הראשון לאבד פריבילגיות שיש לו במסגרת המשטר הנוכחי. הדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה לנסות ליצור ממשלת אחדות בלתי אפשרית בין כחולבן שלא מסכימים לוותר על הערך של שלטון החוק, שלטון העם וזכויות אדם, לבין נתניהו, שלא הסכים לוותר על ההפיכה הרודנית-דתית על מנת להתחמק מכתב אישום פלילי ואכן מסתבר שכתב אישום חמור עומד להיות מוגש כנגדו.

רוצים לקבל עדכונים בוווטסאפ כאשר יוצא טור חדש? לחצו כאן, הצטרפו לקבוצה ויישלחו אליכם עדכונים. הקבוצה אינה פתוחה כך שנשלח עדכון רק כאשר עולה טור חדש. צריכים שוב את הקישור? בבקשה

בחירות – דרך לא אלימה לפתור בעיות
נתניהו ניסה להתסיס את הציבור על מנת להרתיע את רשויות אכיפת החוק – אך נכשל. הציבור לא יצא לרחובות בהמוניו ולא שיתק את המדינה. לא עבור נתניהו, אבל גם לא יצא בהמוניו נגדו, וגם כמי מהצדדים יצא, עשו זאת בשפה קשה, אך ללא אלימות. גם כאשר בתי המשפט והפרקליטות מעמידים את נתניהו לדין ואולי אף ידיחו אותו אני לא מאמין שהציבור בישראל, לא הציבור הרחב ובוודאי לא השוטרים או הצבא, שיתייצבו לצד נתניהו המושחת ויעשו איתו הפיכה אלימה. זה לא ה-DNA הישראלי, וטוב שכך.
הציבור מבין את מה שהכתבים והפרשנים בתקשורת לא – בחירות היא הדרך הטובה והבריאה ביותר עבור אומה לפתור את המחלוקות הפנימיות, ושלטון החוק מספיק חשוב כדי לשמור עליו גם כאשר לא מסכימים עם תוצאותיו, כפי שנאמר בפרקי אבות:"הוי מתפלל לשלומה של מלכות, כי אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". אם התוצאה שהתקבלה בבחירות לא הייתה מוצלחת, צריך לקיים דיון ציבורי, דהינו קמפיין, ולצאת לבחירות נוספות. זה מגעיל, זה לא יפה, אבל כל החלופות שנוסו עד היום – מלחמות אזרחים, מחאות ענק וכדומה – הובילו לכאוס ואסונות במדינות שעשו כן. ממשלה וממשל מחליפים בקלפי, את החוק אוכפים פקידים מקצועיים, עליהם מפקח בית המשפט. זוהי דמוקרטיה בריאה.

האם צפוי שינוי במערכת הבחירות השלישית?
הטור הזה מספיק ארוך ולפיכך אתמצת זאת ואכתוב על כך טור נוסף: כן. שינוי מהותי. יש מספר תסריטים אליהם המציאות יכולה ללכת מעכשיו, אבל כולם מובילים למדינה טובה יותר.
חייכו, נשמו נשמת רווחה והשתתפו בהליך הדמוקרטי. אלו הם ימיה הגדולים של הדמוקרטיה הישראלית.

רוצים לקבל עדכונים בוווטסאפ כאשר יוצא טור חדש? לחצו כאן, הצטרפו לקבוצה ויישלחו אליכם עדכונים. הקבוצה אינה פתוחה כך שנשלח עדכון רק כאשר עולה טור חדש. צריכים שוב את הקישור? בבקשה

One thought on “ימיה הגדולים של הדמוקרטיה הישראלית”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *