העיוות המוסרי בבסיס האידיאולוגיה של נתניהו

מקובל לזהות את בנימין נתניהו כשקרן המתמרן בכזבים את תומכיו ומתנגדיו כאחד, אך לעמדתי, מדובר באדם בעל שכנוע עמוק בעמדה ותפיסת עולם אידיאולוגית ברורה ושקופה ובהקשר זה הוא חושף בצורה אמיתית את עמדותיו פעם אחר פעם אך מעולם לא אותגר בצורה משכנעת, ולדעתי זה סוד כוחו האמיתי – העומק האידיאולוגי. ההיסטוריה מוכיחה שאידיאולוגיה עמוקה, דהיינו מטרה מנהיגותית ועקרונות התנהלות בדרך לשם, גם אם שגויה לחלוטין, הינה בעלת כח ממגנט.

נתניהו הגדיל לעשות ולפני כמה שנים ביצע הרצאה שבה פרש את תפיסת עולמו בנאום "ארבע העוצמות" בועידת גלובס. המדובר בשיקוף מלא של תפיסת עולמו: לדבריו, הדבר הראשון שמדינה צריכה לדאוג לו הוא עוצמה צבאית, כי בלי עוצמה צבאית ירצחו אותנו. הדבר השני שצריך הוא מימון לעוצמה הצבאית, ולפיכך צריך עוצמה כלכלית. אם יש את העוצמה הצבאית והעוצמה הכלכלית, אז יש עוצמה מדינית, וכדי להחזיק את כל אלה ביחד צריך עוצמה רוחנית.

נתניהו הדגיש בנאומו מספר פעמים: "לא, החינוך לא חשוב; אני יכול להראות לכם מדינות עם מדענים מצויינים אבל הן התרסקו, כמו ברה"מ" הוא היה יכול להוסיף באותה המידה "לא, התרבות לא חשובה" וגם "לא, הלכידות החברתית לא חשובה". על עוצמה מוסרית בכלל אין מה לדבר.
זו מהות האידיאולוגיה של נתניהו ועכשיו אני אסביר אותה במילים פשוטות יותר:

הדבר החשוב ביותר, לאדם ולאומה, הוא להיות בריון. כח זה הדבר החשוב ביותר שאתם צריכים. מכיוון שכל הזמן מנסים להרוג אתכם, אתם צריכים להיות הרבה יותר חזקים. מכאן, צריך להכפיף את כל צרכי האומה לצורך הבסיסי של בריונות: הכלכלה מטרתה לממן את הבריונות, צריך לפתח תעשיות שמחזקות את הבריונות, הכח המדיני צריך להיות מבוסס על פחד מהכח הצבאי ואינטרסים כלכליים וכדי לשכנע את הציבור לשמור על המדינת משטרה הזו צריך חירטוט דתי, כי באמת שום דבר לא יחזיק כזה גיהנום מרצונו החופשי.

תפיסה זו מתאימה מאוד לשנים בהם פיתח בנימין נתניהו את תפיסת עולמו – שנות ה-80 של המאה ה-20. התיאוריה המתקדמת ביותר שפותחה באקדמיה הייתה "תורת המשחקים", אשר ביססה מספר עקרונות כוחניים-לוגיים לתפיסת העולם והאסטרטגיה. בהמשך התברר כי תפיסת העולם של תורת המשחקים מובילה לשגיאות, מאחר ותורת המשחקים התבססה על "הנחת הרציונליות" שהיא הנחה של עובדות שרובן לא מתקיימות במציאות, שבני אדם אינם יצור רציונלי וממקסם ערך מאחר ובני אדם שוקלים שיקולים רגשיים של הגינות ומעדיפים להפסיד מאשר לפגוע בערכים הללו (תמחור ערכי) וכמו כן עולם העסקים והפוליטיקה מעוותים במכוון את ההעדפות האנושיות באמצעות פרסום ופרופוגנדה במטרה להרוויח כח וכסף מחולשות מנטליות, אך כמו שאומר הפתגם "אי אפשר ללמד חתול זקן טריקים חדשים", ונתניהו הוא אריה זקן שהגיע בשיטותיו לשלטון עוצמתי ולפיכך בוודאי לא חושב שהוא צריך לשנות מדרכו.

תפיסת העולם של נתניהו שגויה בשני מובנים:
השגיאה הראשונה היא שכאשר מניחים מראש שכולם רוצים להרוג אותך, מראש אתה מסתגר בפני העולם ולעולם לא תבנה גשרים כדי להגיע להסכמות מול שכניך. אין ספק שישראל ממוקמת באזור מסוכן, אבל ויתור מראש על מערכות יחסים עם שכנינו בגלל שמדובר במערכות מורכבות היא תבוסתנות הגורמת נזקים כלכליים, מדיניים וחברתיים. החיים לא פשוטים אבל אם רוצים להרוויח צריך להתמודד מול המורכבות ולא להסתגר בבית.
השגיאה השניה היא שמדינה שאין לאזרחיה עוצמה מוסרית וחברתית בסופו של דבר תירקב פנימית. אנחנו לא במאה ה-14 ולהחזיק אנשי דת פיקטיביים שמספרים סיפורי פוגי לתושבים לא מחזיק את השלטון יציב. האזרחים החיים בדמוקרטיה, כולל אלו המחשיבים עצמם דתיים, דורשים ומתמחרים שוויון הזדמנויות אך גם כבוד פיזי וביטחון כלכלי. האזרחים לא רוצים שהבנים שלהם יהפכו לעבדים והבנות שלהם לשפחות מין של אליטות בעתיד והם רוצים גם שקט נפשי, ולפיכך הדבר הראשון והחשוב ביותר לאומה, כל אומה, הוא רצונם החופשי והטוב של בני האומה להיות חלק ממנה. אם האזרחים במדינה מסוימת מרגישים שהם מסוגלים לעמוד בפני כל מכשול מכיוון שאם הם יפלו תמיד תושט להם יד לעזרה – האנשים האלה ידאגו גם להגן על אותה המדינה. האנשים האלה ידאגו שהאומה תהיה חזקה צבאית, יהיה להם שקט נפשי ומוטיבציה ליצור קידמה ותועלת לאנושות ולפיכך תהיה במדינה הזו עוצמה כלכלית, כל העולם יראה שמדובר במדינה מוסרית, שאזרחיה מאושרים ושמחים ולפיכך ירצה את קרבתה ולהידמות לה ואם תרצו – היא תפיץ אור לגויים, שירצו להיות שותפים כלכליים לה והיא תשיג ביטחון מתוך עוצמה מוסרית, חברתית, תרבותית, כלכלית וצבאית.

מכאן, שהשלב הראשון בעוצמתה של מדינה היא העוצמה החברתית והמוסרית: דרך ארץ, אחדות פנימית ועזרה הדדית של אזרחי המדינה, אשר יכולים להיבנות על בסיס דבר אחד בלבד: רצון משותף לחיים טובים יותר לעצמך ולכולם. אין שום מטרה משותפת שיכולה להיות חשובה יותר לאומה, וכדי להשיג אותה צריך לשים את החינוך והתרבות במקום הראשון, ולא את הצבא.

אצל נתניהו – הרצון הזה לעוצמה מוסרית ועוצמה חברתית – פשוט לא קיים. אצל מרגרט טאצ'ר לא הייתה חברה, היו רק פרטים, אצל נתניהו אין חברה וגם אין פרטים, יש רק רעב לכח ועוד כח, והכל כשר במאבק לעוצמה הצבאית הבלתי נגמרת. נתניהו מאמין שהאזרח יכול להיות מדוכא ומסכן אבל הוא יתנחם במדינתו החזקה. כל עוד יש למדינה עוצמה צבאית, ויכולת לממן את אותה עוצמה צבאית, הכל בסדר, לא משנה שהאזרח נשדד כלכלית, המצב המוסרי, השחיתות בכל מקום, הפליית אזרחים, תחושת חוסר כבוד וחוסר ערך של חלקים נרחבים באוכלוסיה והעובדה שהדרך לשרוד במדינה הופכת ל"שדוד כפי יכולתך". זו עמדתו האידיאולוגית.

על בסיס העמדה האידיאולוגית הזו התפוררו אימפריות לאורך כל ההיסטוריה – כאשר האידיאולוגיה הפנימית הייתה מלאה בריקבון, בחוסר הגינות ובביזוי כבוד האזרח האזרחים, שהם צריכים בסופו של דבר להיות הלב הפועם של הכח הצבאי, פשוט לא רוצים להשתייך למדינה, קל וחומר לסכן את חייהם בהגנה עליה. במדינות אלה השתלטו על הצבא קבוצות קיצוניות ששללו את הלגיטימיות מיתר חבריהם למדינה. היה למדינה הרבה כח, אבל כבר לאותו ה"מדינה" כבר לא היה כל תוכן להגן עליו. כאשר הכל מושחת, מפולג וחסר אמון כלפי השכן והחבר זו כבר לא מדינה.

הנאום הזה, שנתניהו מתגאה בו, ואף פרסם גרסה ערוכה ומקוצרת שלו במסגרת מערכת הבחירות, הוא לדעתי נקודת התורפה המרכזית שלו.

לצערנו הרב ומצד שני – כאשר יאיר לפיד פירסם את נאום "מבט לעתיד" שלו, היה ברור בעוד שנתניהו מחזיק תפיסת עולם מלאה, גם אם לטעמי שגויה, יאיר לפיד סתם מבלבל את המח, אז כבר קשה לדעת מה עדיף…

One thought on “העיוות המוסרי בבסיס האידיאולוגיה של נתניהו”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *