ההודעה ה"חשובה" של שותפיו של גנץ חשפה דבר חשוב

חגורה שחורה בבזבוז זמן
השבוע הפוליטי החל בסערה, או יותר נכון – צה"ל העלה בסערה השמימה את מפקד הגזרה הצפונית של הג'יהאד האיסלמי. התגובות להתנקשות היו מגוונות, החל מהצדקות גורפות, עובר בטענות לגבי העיתוי הפוליטי ביותר, וכולל טענה די מוזרה לפיה "ההתנקשות היא רצח מתוכנן". כל התנקשות היא רצח מתוכנן, אלא שמדובר ברצח מתוכנן המוגן מתוקף הזכות להגנה עצמית או בשמה העממי "חיסול פצצה מתקתקת", כך שהטענה לא רלוונטית.

לאחר החיסול החל סבב במסגרתו נורו על ישראל רקטות, וישראל החזירה בטילים. מאזן ההרוגים וההרס כאמור לא מלמד על שום דבר מאחר ובישראל לא מתעניינים בו ובסוף הסתיים סבב המוות בהסכם בתיווך מצרי מול חמאס.

ניתוח ההודעות לציבור של מערכת הביטחון לאחר הסכם הפסקת האש מלמד שישראל התחייבה לתשלומים והקלות מרחיקות לכת ברצועה, אך כרגיל על מנת לשמור על הפנים הפוליטיות של הממשלה, לכאורה לא מדובר בהסכם דו צדדי מול חמאס והדברים האלה הם "גזרים" שאנחנו נותנים מטוב ליבנו – נו טוב, כל עוד העם קונה את הבלוף במסגרתו החמאס הוא אויב מרושע שלא מדברים אתו, בזמן שבמציאות סוגרים איתו הסכמים והוא הפך לבן ברית של שלטון הימין אני מניח שימשיכו למכור אותו.

אני טוען מזה שנים שמדיניות ההרתעה, החיסולים (שכבר ירדנו מהם) כמו גם מדיניות הסבבים היא בזבוז חיים וזמן – תוצאה של מדיניות הבריונות הישראלית שהישגה היחיד הוא קיבוע מציאות שלילית וסיחרור כלפי מטה. החיסולים של מפקדי שטח, וזו כבר עובדה היסטורית, לא מועילים בדבר, אינם מהווים גורם משנה מציאות או מרתיע ואם יש להם תועלת, הרי שכתוצאה מהחיסולים הצדדים יושבים למשאים ומתנים ומגיעים להסדרים. אי אפשר להגיע להסדרים בלי סבבי מוות ופיצוץ מילארדי שקלים שאחר כך גובים מאיתנו בתשלומי המס?

הודעה חשובה של עמיר פרץ חושפת את מידת הניתוק מהמציאות של השמאל
השבוע הודיע עמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה, בהודעה נרגשת לתקשורת ולחברי המפלגה שהוא הגיע לפריצת דרך רצינית במו"מ עם בני גנץ.
השמאל כנראה מנותק ביותר אם הוא חושב שיש ערך לניהול מו"מ קשוח מול גנץ שנדמה שהולך ומתרחק מכיסא ראש הממשלה. לגנץ יש מסלול אחד להחלפת נתניהו – להרכיב ממשלה שמחליפה את הממשלה הזמנית. אין שום מסלול אחר. העבודה הייתה צריכה להוביל בלוק בראשותה עם מרץ והמשותפת ולבוא לגנץ וליברמן עם הצעות מגובשות אבל משום מה הם משחקים בנדמה לי: הימין-דתיים-חרדים בבלוק חסינות ובזמן הזה מפלגת העבודה מוציאה הודעות נרגשות על "התקדמות במו"מ" מול כחולבן, כלומר – אין אפילו הסכמות סופיות.

ההודעה הזו, יותר מכל דבר אחר, מסבירה כמה בני גנץ חסר אונים ויכולת קריאת המציאות שלו כנראה לא מיטבית: נתניהו מתכונן ציבורית לכתב אישום ובני גנץ ממשיך לקבל ממנו תכתיבים שלא לדבר עם ערבים.

בנתיים כל המערכת הפוליטית בידיים של אביגדור ליברמן, שקיבל כעת מעמד כפול: הוא נתפס כלשון המאזנים, משפיל את גנץ בשידור חי, ומאחורי הקלעים קובע לגנץ את אסטרטגית המו"מ. הוא הודיע לגנץ לא לנסות להכריב ממשלה צרה וגנץ מקשיב, לא מנסה לאתגר את שותפו הפוטנציאלי, או לשפר את עמדת המו"מ שלו באמצעות הציבור.

הסיבה שבגינה גנץ יכול להירגע
במאמר קודם אמרתי שגנץ הוא לא רבין, שהיה אדם שדוחף בכל כוחו לשנות את המציאות. בנתיים גנץ עושה הכל כדי להצדיק את הטענה שלי. כנראה שפשוט אין לו את האישיות המתאימה כדי ללכת עד הסוף. יש מי שמשווים אותו לבוז'י הרצוג, אבל עם פחות חוכמה פוליטית מכיוון ששניהם היו מסתכלים במראה ורועדים מפחד מהיום שבאמת ישיגו את מטרתם ויהיו ראשי ממשלה.

נכון לרגע זה, ואם גנץ לא יעשה משהו מפתיע, נדמה שהוא יכול להיות רגוע – הוא כנראה לא יהיה. אם הוא מכין עצמו לבחירות נוספות – הוא צריך לקוות שהציבור ימשיך ללכת אחריו, אני במקומו לא הייתי אופטימי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *