גלגול נשמות היסטורי יתקיים במוצ"ש הקרוב

גנץ יקבל במוצש מעמד מיסטי של התגשמות המחודשת של "יצחק רבין". 
במוצ"ש הקרוב תתקיים העצרת השנתית לזכרו של יצחק רבין, אלא שבניגוד לשנים עברו, בהן לא היה עניין מיוחד בעצרת, הפעם יש לעצרת תזמון מוצלח במיוחד: בתוך הליך הרכבת הממשלה הצפוף. מארגני העצרת עושים הכל כדי להפוך את הערב מעצרת לטקס היסטורי במסגרתו בני גנץ, הדובר המרכזי בעצרת, יהפוך להתגלמות והתגלגלות המיסטית-אנושית של יצחק רבין. שם העצרת "כן לשלום, לא לאלימות" הוא אותו השם כמו בעצרת משנת 1995 בה רבין נרצח. השם כל כך זר לישראלים שלא זוכרים מה המשמעויות של המונח שלום כבר, אבל בניגוד לעצרת ההיא, שהסתיימה ברצח של רבין, הרעיון הוא ש"רבין החדש" ימשיך מאיפה שהקודם נעצר בעל כורחו.

יצחק רבין נרצח לפני 25 שנה. פועלו ההיסטורי המפורט לא באמת מוכר לרוב המוחלט של הישראלים, ובפרט לדור הצעיר. רבין היום הוא דמות מיסטית המייצגת את השאיפה לשלום על חשבון השאיפה לכיבוש השלם והסיפוח של יהודה ושומרון, מנהיגות ממלכתית שלא חוששת ממהלכים גדולים וניקיון הכפיים. 
רבין היה אדם מורכב הרבה יותר כמובן, לטוב ולרע. הוא היה פוליטיקאי די חלש, שלא ידע לייצר קונצנזוס לאומי למהלכיו וכאשר הוא החליט לעשות משהו שהוא חשב שהוא נכון, הוא עשה זאת גם על אפם וחמתם של מתנגדיו אותם היה נוהג לכנות בשמות גנאי. רבין לא ידע למרוח באף ולייצר שינוי ציבורי הדרגתי כמו אריק שרון לדוגמא. החיסרון הזה הוא מהותי ביותר, אבל אולי הוא מגיע עם האישיות המנהיגותית והרקע הצבאי.

גנץ לעומתו עושה רושם הפוך: אמנם גם הוא רמטכ"ל אשכנזי יפה בלורית ותואר, אך הוא לא אדם שהצטייר כמי שבא להוביל שינוי דפוסי עולם או מוכן לעימותים. הוא חבר לתומכי סיפוח ונדמה שהוא מעדיף לאמץ נרטיב של שמרני-ימני מאשר ליברל-שמאלי. למען הסדר הטוב אבהיר כי עמדתי היא שאין נארטיב מרכזי בישראל מאחר ובסופו של יום – או שאתה בעד החזקת השטחים בכל מחיר ודוחף לסיפוחם או שאתה מוכן לשקול אותם כנכסים שניתן לנהל עליהם מו"מ לצורך השגת הסכמי שלום בינלאומיים; גם אם לא נדבר על הפיל שבחדר הוא עדיין מכתיב את תנאי המגרש.  

אבל עם כל הכבוד לרצונו של גנץ, המציאות הישראלית חזקה ממנו והחל ממוצ"ש יש סיכויים גבוהים שגנץ יקבל את המעמד המיסטי של ההתגלמות המחודשת של רבין. הוא גמלוני אבל אמין כמו רבין, הוא רמטכ"ל אשכנזי כמו רבין, הוא עומד נגד ראש ממשלה השנוא על השמאל, שהציע לספח חלק מהשטחים, הפועל בגלוי נגד שלטון החוק ובקרוב מאוד יוגש נגדו כתב אישום חמור על שחיתות, מה שהופך את גנץ, לשמחתו, לסמל היושרה, ולא לשמחתו, כמו שזה לא ממש היה לשמחתו של רבין, לראש מחנה השלום.

סוף דרכה של מפלגת העבודה כמחזיקת הלפיד  
העצרת במוצ"ש הקרוב מסמלת משהו נוסף – סוף דרכה של מפלגת העבודה כמחזיקת הלפיד של מורשת רבין והעומדת בראש מחנה השלום. אפשר לתת לעניין אלפי הסברים, היחיד שאני אזכיר הוא שמפלגת העבודה בראשות פרץ ואורלי לוי-אבקסיס סטתה מהמרכז לפריפריה, אבל בשורה התחתונה המספרים מדברים בצורה הטובה ביותר: העבודה קיבלה 5 מנדטים + אחד של מפלגת גשר. מפלגה חלשה לא יכולה להוביל שום דבר, וודאי לא את המורשת של ראש ממשלה שקיבל מעמד מיסטי מתוקף הירצחו כקדוש מעונה על מקדש השלום.

מהסיבה הזו, המארגנים (העלומים יש לציין), אשר ללא ספק מבינים את המשמעויות של מעשיהם, דחו את בקשתו של עמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה, לשאת דברים בעצרת. פרץ לא עושה מהעניין סקנדל ומשתדל להעביר את העניין לסדר היום. הוא מבין שסקנדל רק יזיק, והוא מקבל על עצמו בהכנעה את התפקיד של ניווט הספינה של מפלגת העבודה למדבר הפוליטי של ייצוג הפריפריה. אם הוא יעשה כן, זהו מהלך של "צל"ש או טר"ש" – כי העבודה יכולה להימחק בבסיס הכח של הליכוד, או לשנות לחלוטין את המפה הפוליטית לטובת השמאל לנצח. לדעתי זה המהלך היחיד שיש לעבודה לעשות כדי לשמור על הרלוונטיות כעת שהמרכז נתפס לנצח על ידי שלושה גנרלים ממלכתיים וראש מחנה החילוניות, והשמאל תפוס חזק על ידי מרצ וחד"ש.

צל"ש או טר"ש – עמיר פרץ; התמונה מויקיפדיה

ההשלכות הפוליטיות של הכתרת גנץ כ"רבין הבא"
להכתרת גנץ יכולות להיות השלכות משמעותיות ביותר על המערכת הפוליטית ולמען האמת אפשר לתת ספקולציות החל ממשבר פנימי עמוק בכחול לבן, התעוררות מחודשת של מחנה הימין הקיצוני משנת 1995 ועוד, אלא שברקע ראש ממשלה שמסתבך בתיקים פליליים, מחאות המפיצות טענות קונספירטיביות נגד הפרקליטות ומערכות אכיפת החוק של חברי כת ה"ביבי", קשה לראות את הימין האידיאולוגי של שנת 1994 מרים את הראש.

כמו כן, המחאה שהיה ניתן לצפות לה מצד ימין של כחולבן כמו חברי תל"ם של בוגי יעלון, או אנשים כמו חילי טרופר שפלט לאחרונה אמירה לא חכמה במיוחד נוכח התזמון במהלך המו"מ ואף גזענית, נגד ממשלת מיעוט "עם הערבים", צפויה שלא להתרומם נוכח ההתגייסות הכללית לקרב על ראשות הממשלה מול נתניהו, שעליו ניתן לומר שאין דבר מאחד כמו יריב משותף.

מה שנחכה לראות הוא תגובת התקשורת. אם המארגנים וגנץ ינסו לעשות מהלך היסטורי, כמו איזה שחזור צילום מפורסם בגרסה חדשה, או חלילה גנץ יותקף בירידתו מהמדרגות אך בניגוד לרבין יישאר בחיים – אנחנו צפויים להטבעה ציבורית של גנץ כמנהיג בעל עוצמות מיסטיות, והדבר הזה ייתן לו את הביטחון לסיבוב נוסף בראשות כחולבן גם אם נלך למערכת בחירות נוספת, אבל יותר מזה – את הדבר הקטן שחסר לו כדי שהציבור יבין ויקבל שהוא ראש הממשלה הבא ולפיכך לעולם לא נשמע יותר את הפתגם "אין חלופה לנתניהו" וחבריו של גנץ לסיעה יסכימו לכל צעד שלו, כולל ממשלה במבנה של ממשלת רבין ההיסטורית עם החרדים ובתמיכת הערבים.

ואולי שום דבר לא יקרה. נחכה ונראה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *