"משחק הכיסאות הקטלני" עבר מימין לשמאל

תוצאת הבחירות הקרבות עלולה להיות מוכרעת שוב בגלל מפלגה או שתיים שלא יעברו את אחוז החסימה, אך הפעם מהמרכז-שמאל.

בעוד שהימין, כך נראה, מצליח לסדר את השורות, ולהעניק לבוחר מגוון מפלגות מבודלות – במרכז-שמאל, משחק הכיסאות הופך לאכזרי, ועלול להסתיים בהפסד של 4 מנדטים – כפי שקרה בבחירות הקודמות לימין, המנדטים שחסרו להקמת ממשלה.
בגוש הימין נותר הליכוד בראשות נתניהו במלוא חוזקו – תוך שהוא פונה למרכז השמרני-מסורתי, ואל גרעין מצביעי רק מח"ל. הימין הדתי-מתנחלי מגבש מחנה משל עצמו, תוך התנערות מהנטל האלקטוראלי והאנטי-קואליציוני של 'עוצמה יהודית' שהחיבור עמה קשה לבליעה לבוחרים ופוגע בגוש כולו.

אל הציבור הימני-חילוני, המעוניין בכלכלה חופשית וקצת יותר קידמה – תפנה מפלגה משותפת, כך נראה – בהנהגת בנט ופייגלין. העניין כמעט סגור, והצטרפותה של איילת שקד לאיחוד זה, אם תקרה – תחזקם, אך כנראה על חשבון מפלגות הגוש ולפיכך לא תוסיף מנדטים לגוש הימין.

מעבר לליברמן, מחנה הימין איבד נכס משמעותי ביותר – מפלגת 'כולנו' המנוחה. כחלון שחילק מתנות כספיות מאוצר המדינה למאות אלפים, כבר לא ישמש סוג של "ללכת עם ולהרגיש בלי ביבי". כך יתפזרו קולות מצביעיו – ברובם דור שני לעדות המזרח מהפריפריה – בין הגושים. מצביעים אלה, להערכתי, יעדיפו פתרון שמרני-חילוני שיוביל לממשלה ללא כפייה דתית כמו שמציעים ליברמן וכחול-לבן אך צפויה גם נטייה למפלגה חברתית בראשות עמיר פרץ, אם תוקם כזו.

מנגד, כניסתו של ברק לזירה יוצרת סיכון רב, לצד יתרונות גדולים לגוש המרכז-שמאל. מצד אחד, ברק, אם ירוץ לבד (או בכלל) עלול להיות המועמד שיישאר ללא כיסא במשחק הכיסאות הפעם. במקרה שכזה, ייתכן מאד שיוריד יחד איתו ביגון שאולה גם את מרצ, שבקושי שרדה את הבחירות האחרונות. כזכור מרצ ניצלה רק בזכות חצי מנדט מהמגזר הערבי – תוך שהיא חולפת על פני "הימין החדש" שחסרו לו קצת יותר מאלף קולות כדי לעבור את אחוז החסימה ו"זהות" שחסרו לה פחות מעשרים אלף.

מנגד, כניסתו של ברק ממצבת את גנץ כאיש מרכז מתון. הכיצד? המתקפות הבוטות והמשקל הציבורי של ברק מחייבות את נתניהו לפצל אש. בכל פעם שברק תוקף אישית, או מעלה רעיונות רדיקליים כמו ביטול גיוס החובה – נתניהו נאלץ להגיב. שני הצדדים מקיזים זה את דמו של זה, וגנץ מרוויח מן ההפקר פעמיים. רווח ראשון: אלוף השתיקות לא צריך שוב לומר דבר כדי לקחת את הקופה. רווח שני: קרב התרנגולים בין ברק לנתניהו (תרגיל "תסתכל לי בעיניים" מבית מדרשו של איציק מרדכי) מותיר את גנץ מחוץ לאש – וכך מ"שמאלן" הוא הופך למועמד מרכז לגיטימי.

רבים בשמאל-מרכז מפנטזים על איחוד שלא יקרה לעולם בין פרץ לברק. לפרץ אין שום אינטרס להוסיף לעצמו גיבנת אשכנזית מתנשאת בדמות ברק – מעבר לתיעוב האישי הרב בין השניים. להיפך, מגעיו של פרץ לאיחוד עם אורלי לוי ועדינה בר-שלום (בתו של הרב עובדיה), עשויים לגבש בפעם הראשונה מפלגת שמאל-מרכז מזרחית, עם קריצה למסורת, שגם תעבור את אחוז החסימה – וגם תגדיל את הגוש מקולות שתסחוב מהליכוד, ש"ס ומ'כולנו' עליה השלום.
'כחול לבן' לא רוצה ולא צריכה את ברק – ולכן נותרה לו אופציה הגיונית אחת בלבד – ריצה משותפת, אפילו כבלוק טכני, עם מרצ – למניעת התרסקות משותפת.

אך האם במרצ יסכימו לוותר על הצדקנות המפורסמת? והאם ברק יוותר מראש על חלומו לזכות בראשות הממשלה, ויסכים לשחק מראש תפקיד של שחקן משנה בהצגה שנועדה להכתיר את בני גנץ? לדעתי, למרות הריאל-פוליטיק בו ניחנים גם ברק וגם ניצן הורוביץ – האיחוד המתבקש לא יקרה – ולאחר הבחירות אנו עשויים לחזות שוב במשחקי האשמות בשמאל-מרכז – כאשר לפחות אחת משתי המפלגות הללו לא תעבור את אחוז החסימה.

בחירה פוליטית במשפך תודעה וקמפיין "גוואלד" – סיכום בחירות מרץ 2019

לאחר שהתבררו תוצאות אמת של מערכת הבחירות במרץ 2019 הסתבר בפעם המי יודע כמה שכל מערכת הבחירות היא הכנה לשלושת הימים האחרונים, בהם מתבצעת הסטה דראסטית שיכולה להגיע לאחוזים רבים.

לפני מספר שנים העליתי את התזה של בחירה פוליטית במשפך התודעה. הרעיון אומר שאנשים מתחילים את הבחירות כאשר יש להם לא מעט אפשרויות, כשאז הבחירה מתחילה להתבצע ככל שמתקרבים לבחירות, ובאמצעות שיטת אלימינציה.

ככלל, הבוחר מגיע לשלושת הימים האחרונים של הבחירות עם 2-3 בחירות אפשריות, כאשר הבחירה השקופה בסקר הבחירות האחרון לפני ימים אלה היא "מה שהוא רוצה אם לא היה שיקול טקטי" אבל בקלפי עצמה הבוחר משכלל שיקולים נוספים ובפרט שיקולים טקטיים.

לדוגמא: שבוע לפני הבחירות בוחר ימין ליברלי התלבט בין הליכוד, זהות והימין החדש. ללא שיקולים טקטיים של הקלפי עצמה – הבוחר היה נותן לליכוד 31 מנדטים ולימין החדש וזהות שישה מנדטים כל אחת, אבל קמפיין הרגע האחרון של הליכוד, המכונה בפי התקשורת והפוליטיקאים "קמפיין גוואלד" היה מוצלח, ונציין שאותו המצב התרחש גם בצד השני של המפה כאשר כחולבן לקחו את הקולות של העבודה, מרצ וגשר.

אבל אני רוצה לתת פה זוית אחרת: אולי קמפיין הגוואלד היה מוצלח כי קמפיין זהות והימין החדש למנוע אותו היה כושל?

בכל מערכת בחירות, בעיקר בישראל, כל מפלגה מנסה לקבל כמה שיותר קולות, ולכן זה יהיה רק מתבקש שקמפיין רגע אחרון של המועמדים לניצחון יהיה "המפלגה הגדולה זה השיקול המרכזי". במידה וקמפיין כזה צפוי – היינו צריכים לראות את השותפות לגוש בונות קמפיין אידיאולוגי רעיוני אשר מונע אפשרות מעבר כזו, וכמו כן מייצרת תחושת דחיפות נגדית.

גשר, הימין החדש וזהות, שלושתן כשלו באותו המקום – דווקא בימים הסמוכים לבחירות הם בחרו לשדר לציבור הבורחים כמה הם חזקים ומשפיעים. שידרו יוהרה וזחיחות במקום תחושת חשיבות עליונה להצבעה – ולפיכך הבוחרים הפוטנציאליים עברו להצביע לליכוד/כחולבן – הם פשוט הבינו שיהיה מישהו אחר שיצביע לזהות/ימין החדש/גשר וזה לא חייב להיות הם, ואין חשיבות כל כך גדולה לגודל המפלגה.

אל מול כישלון כזה, התוצאה של מעבר תמיכה בימים האחרונים למפלגות הגדולות היה צפוי.

לעומתן, מפלגת העבודה ואיחוד הימין ובפרט סמוטריץ, שידרו תחושת דחיפות וחשיבות להצבעה, תוך שהם מזכירים פעם אחר פעם את אחוז החסימה – מעשה חשוב וחכם שהצליח להעביר אותם מעבר לאחוז החסימה.

סקר מאגר מוחות 14.3 – הליכוד מתרסק עבור גוש הימין?!?

סקר מאגר מוחות (לעיון בתוצאות לחץ כאן) מציג אבסורד רציני ביותר: הליכוד מתרסק ומפסיד בבחירות ב-8-9 מנדטים לכחול לבן אך המנדטים הולכים רובם ל"גוש הימין" אשר לכאורה מנצח את הבחירות.
לכאורה בלבד, מאחר ומלבד מפלגות הימין הדתי (איחוד הימין – הימין החדש – וזהות – ) יתר המפלגות המשוייכות ל"ימין" אינן באמת מפלגות נאמנות, אלא מרכז חברתי/סקטוריאליות (ש"ס, יהדות התורה, כחלון, ליברמן, גשר) אשר אמנם נוטות לימין אבל לא ידועות בנאמנות גדולה, אלא לשולחיהם (ואני אומר זאת לטובתן).

התוצאות ביחס לתוצאות מכוני סקרים אחרים שונות לחלוטין. לא רוצה כרגע לומר מי צודק, אני מעדיף לראות עוד סקרים. אני כן יכול לומר כי ביחס למכון מדגם אשר ביצע סקר באותו המועד (לכתבה על התוצאות לחץ כאן), הנתונים הגולמיים של מאגר מוחות אמנם לא מפורטים (אחוז ללא נקודה עשרונית) אבל כוללים אחוז מתלבטים הרבה יותר סביר (14% לעומת 4.5% אצל מדגם); מאגר מוחות גם מפרט תוצאות בקרב מצביעים שבוודאות יגיעו להצביע (כ-58% מהמצביעים) שם מצב הליכוד עוד בכלל בכי מר, דבר אשר מסביר את רצון הליכוד לקמפיין "גוואלד" בטחוני למרות שהקמפיין הזה די מגוחך לאור העובדה שמול הליכוד מתמודדים שלושה רמטכ"לים, אשר החולשה שלהם בניגוד לבוז'י הרצוג לפני 5 שנים היא בכלל בתחום הכלכלי והמדיני.

להערכתי אם הליכוד ימשיך בקו הזה, יכול להיות שדווקא מאגר מוחות יהא הסוקר אשר יהפוך לנביא הלאומי.

להלן התוצאות

סקר מדגם 14.3 – זהות מכרסמת בימין החדש

תוצאות סקר מדגם ידיעות אחרות (לעיון בדיווח לחץ כאן) מלמדות כי מכון מדגם השלים עם העובדה שמפלגת זהות מתחזקת משבוע לשבוע ועוברת את אחוז החסימה.
מדובר בעובדה שהופכת ונהיית קשוחה. זהות מכרסמת לאט לאט בעיקר בימין החדש שהולכים ונחלשים, אך גם באיחוד הימין ובכחול לבן, אשר מאבדת גובה משבוע לשבוע.

הערה לעניין כחול לבן – בין מדגם לבין מאגר מוחות יש הבדלים מהותיים ביותר לגבי תוצאות הסקרים, הן הגולמיים והן לאחר התערבות ופרשנות הסוקרים של המתלבטים. במסגרת תוצאות מאגר מוחות מאותו המועד, הליכוד הוא דווקא זה שמתרסק. את הניתוח לסקר מאגר מוחות ניתן לקרוא כאן.

לעניין הליכוד – גם אצל מדגם הליכוד נחלש בשבוע שעבר, אך מדובר בתוצאה שאין בה קריאת מגמה אלא במרחב טעות הסקירה.

כחלון "מתאושש" בסקר מדגם ועובר את אחוז החסימה, חוזר לרמות גולמיות של 3.3-3.5%. כדאי לעקוב אחרי תוצאות של כחלון בסקרים נוספים ולמצע כדי להעריך איפה הוא נמצא.

להלן התוצאות

סקר מכון מדגם 10.3 – כחלון מקבל הטבת ספק, פייגלין מופלה לרעה

דרוש: עיתונאי חוקר שיבדוק האם הקשרים העסקיים של מדגם משפיעים על דיווחי הבחירות; על פי מידע שהתקבל אצל הח"מ מדגם מספקים שירותי סקרים עבור משה כחלון

בסקר מכון מדגם אשר נערך עבור ידיעות אחרות (לעיון בסקר לחצו כאן) יש נתונים מוזרים וצריך להמשיך לעקוב אחרי סקרי מדגם כדי ללמוד מה המגמה פה

מסקנות מתוצאות הסקר
1. נתחיל מנתון המתלבטים. 4.7% מתלבטים. הנתון לדעתי לא סביר. אצל כל הסוקרים האחרים למעט בסקרי מדגם נתון המתלבטים הינו 15% ומעלה. איך זה בדיוק שמדגם שואלים בדיוק את האנשים שיודעים מה להשיב? אם אתם שואלים אותי זה לא נראה טוב.

2. לפי מידע שהתקבל אצלי, מדגם מבצעים סקרים עבור כחלון במהלך הבחירות הנוכחיות. מדגם חייבים לחשוף את ניגודי העניינים שלהם כי בסקר הזה לראשונה כחלון ירד עמוק מתחת לאחוז החסימה.
אציין כי עד הסקר הזה כחלון עמד על הגבול, בשיעור של 3.3-3.5 אחוזים בנתונים הגולמיים. אני לא רואה סיבה מיוחדת לתת לכחלון שנמצא בפירוש במגמת היחלשות הטבת ספק, אבל נמשיך לעקוב ונדע האם יש פה הושטת יד של הסוקרים, או מגמה של התרסקות שכחלון לא יוכל להתאושש ממנה.
המסקנה שלי היא כזו – אם יתחילו לדווח שכחלון לא עובר את אחוז החסימה – הוא מתרסק ולא מתאושש.

אני רוצה לציין כי על פי מידע שקיבלתי, מדגם סוקרים לכחלון בבחירות האלה. כדאי מאוד לבדוק את היקפי הסקירה מאחר ולא בהכרח שכל מכון סקרים היה נותן "הטבת ספק" כזו של 0.45% למי שמקבל 2.9%. עם זאת לאור נתוני העבר אני מבין את שיקול המכון ועדיין ראוי לשאול מה היקף ניגוד העניינים.

3. פייגלין וזהות ממשיכים במגמת התחזקות. סקר שנערך 30 ימים לפני הבחירות ומראה 3.1% בנתונים גולמיים ביחד עם מגמת ההתחזקות – מלמד באופן חד משמעי כי הוא יעבור את אחוז החסימה. כל מי שאומר אחרת פשוט מנסה לעשות מניפולציה לבוחרים.

4. לגבי התוצאות "למעלה" בין הליכוד לכחול לבן אני רוצה לראות עוד סקרים כדי להסיק מסקנות.

להלן תוצאות הסקר

5.3.2019 סקר קמיל פוקס לחדשות 13

ניתוח הנתונים בסקר קמיל פוקס מלמד מספר מסקנות משמעותיות ביותר:

1. כחלון מתחת לאחוז החסימה. הסוקר הוסיף לכחלון קולות מהמתלבטים למרות שהוא במגמת ירידה מובהקת. לדעתי זו החלטה לא סבירה.

2. בסיס ההצבעה של מרצ גבוה מבסיס ההצבעה של העבודה. בקרב יהודים שתי המפלגות מקבלות 4%, אך בקרב ערבים מרצ מקבלת 8% והעבודה רק 4%. מסיבה זו מרץ עומדת על בסיס הצבעה של 6 מנדטים והעבודה 4 מנדטים.

3. בסיס ההצבעה לכחולבן של גנץ-לפיד גבוה מאוד. מעל 29%. הסוקר הקצה למפלגה 6 מנדטים נוספים בלבד. המשמעות אינה נוגעת אך ורק לכחולבן, אלא גם למפלגת העבודה, אשר הולכת ונחלשת ועשויה למצוא עצמה בנסיבות מסוימות מתחת לאחוז החסימה.

4. הודעת היועמ"ש לא השפיעה כמעט בכלל על ההצבעה. הליכוד לא נחלש, אך לעומת זאת בסיס ההצבעה לגנץ לפיד עלה משמעותית.

לקובץ התוצאות לחצו כאן

תוצאות הסקר בטבלת האקסל:

ניתן לראות בגרף המצורף כי כחלון מתחת לאחוז החסימה בתוצאות הגולמיות.

ניתן לראות את תוספות המנדטים שהקצו הסוקרים. אין שום היגיון בתוספת ההקצאה לכחלון, בעיקר נוכח מגמת הירידה המתמשכת שהוא מצוי בה.

ולהן התוצאות השקופות – תוצאות הסקר בתוספת הקצאות הסוקרים.